הסיפור של עומר ורותם התחיל ב-2019, במסיבה אצלה בבית. רותם בדיוק חזרה מדרום אמריקה ולא כל כך הבינה מי זה הבחור הזה שאמרו לה ש"מחכה לה". עומר נעמד מולה והציג את עצמו ברשמיות כמעט מצחיקה: "היי, אני עומר גברה, אני מעולם הספורט והכושר". זה היה משפט פתיחה רשמי מדי, אבל היום רותם יודעת שזו הייתה הדרך של עומר להגיד לה - "יש לנו המון במשותף ואני רוצה להכיר אותך".

הדייטים שלהם לא היו שגרתיים. הם התאמנו יחד בחווה וטיילו שעות על שפת הים, שם עומר לימד את רותם שיעור ששינה אותה - הוא לימד אותה לדבר על רגשות. הלוחם הקשוח שלא ויתר לעצמו במילימטר, היה גם זה שלא ויתר לה כששתקה. הוא התעקש שהיא תגיד מה היא מרגישה, עד שהיא למדה לדבר את שפת האהבה שלו. רגע שנחקק בזיכרון היה ריצה משותפת בים. כשעומר רץ עם ווסט, מזיע ומתאמץ, רותם אמרה לו: "עומר, אל תכעס, אבל אני חושבת שאתה מסוגל ליותר" , וזה גם היה הרגע שבו אמר לה שהוא מאוהב בה.

האהבה שלהם עמדה במבחנים של מרחק וזמן, כמו התקופה שרותם טסה לאירופה למשך עונת סקי, שם גם עומר בא לבקר אותה ולמד לגלוש סנובורד תוך רגע, כי הוא היה קולט הכל בשנייה.

בשיא הקורונה הם החליטו לבנות לעצמם עולם משלהם. הם לא רק חלמו על בית, הם הקימו אותו במו ידיהם - בית עץ קטן בחווה, אליו עברו בנובמבר 2021. שם, בין קירות העץ שבנו יחד, הם מצאו את השקט שלהם. שם המשיכו לפתח את האהבה והזוגיות המדהימה שלהם, אירחו חברים רבים ברוחב לב כפי שהם יודעים, ונהנו מכל רגע.

עד אותו הבוקר הארור ב-7.10, שעומר יצא מהחווה, מהמקום הבטוח שלהם, כדי להילחם ולהגן על המדינה שכל כך אהב, ושם גם מצא את מותו.